אימון ניורופידבק אינו תהליך פשוט לכל אדם במיוחד לסובלים מבעיות של חרדה, טראומה ודיכאון וכאן בולט הצורך במאמן מנוסה ובאמון שנוצר.
מתוך הניסיון שלי אין מאמן אחד שמתאים לכל אדם, אשר סובל מחרדה ואו ילד עם קשב וריכוז אשר עבר חרם חברתי והתמודדות קשה.
אמון אינו ניתן לכל אדם וגם אם מדובר במאמן מנוסה מאוד, עדיין לא מובטח לו קבלת אמון מכל מטופל.
לכן לא מתוך צורך שיווקי נולד הרעיון של בדיקת התאמה ב- 3 מפגשים – על מנת לראות אם נוצר אמון לפני הכול ויש חיבור אמיתי.
התהליך אינו קל עבור אנשים עם קושי רב וככל שיש יותר קושי ומרכבות כך התהליך עצמו יותר מורכב .
זה פרדוקס שאדם עם חרדה רוצה הקלה אך כל שלב של שיפור יוצר רגרסיה ואותו הדבר עם קשב וריכוז.
זה לא רק מתיש עבור הורים לילדים שחווים רגעים של צמיחה ושוב רגרסיה, כך גם עבור
הילדים שחווים רגעי התרוממות רוח מצב הוריהם ואז נפילה ואיתה עוד קושי שצריך להתמודד איתו.
גם עבור בוגרים אשר מגיעים עם חרדה וחווים עליות ומורדות,
מוצאים עצמם מאבדים תמיכה מאהוביהם אשר לרגע ראו שיפור והקלה והרגע התפוגג ונשאר המצב הישן.
מאמן שלא מכין מראש את ההורים המודאגים ואו בני זוג יוצר ציפייה ואיתה אכזבות וחוסר יכולת להיות עכבי עם התהליך.
כשאנחנו שומעים טיפול ההבנה היא שיש לאחר הטיפול פתרון קסם שבו הקושי והמצב משתנים מקצה לקצה,
אך זאת לא המציאות מתוך הניסיון שלי עם מטופלים שסובלים מחרדה, קשב, עומס רגשי ושאר אבחנות.
מטופלת שהגיעה אלי אחרי שאובחנה כסובלת מחרדה,טראומה התפתחותית ודיכאון והיתה שנים, על קוקטיילים של תרופות ומצבה היה בהייה וחוסר תפקוד.
בשנים האחרונות בנוסף לתרופות גם התחילה לצרוך כדורי הרגעה ובשיחות עם הפסיכיאטר שלה, כבר דובר על בעיית התמכרות ואפשרות לאשפוז במוסד.
היא צרכה מעבר לתרופות הקבועות שני כדורי הרגעה בבוקר, שני כדורי הרגעה בצהריים ועוד שניים בערב וזה ביום רגיל, במצבי קיצון עלתה גם לארבעה כדורים במכה אחת.
הדרך איתה לא היתה פשוטה ומתחילתה הדרכתי אותה לגבי שילוב עם מיינדפולנס, EFT ותדרים,
על מנת לשפר את יכולתה עם האימון, היו שבועות שלא הצליחה להתמיד והיו שבועות שהצליחה חלקית.
היו ימים שהייתי שולח לה הודעה – איך עבר לך היום עם המיינדפולנס ואם לא הצליחה לעיתים המלצתי לה לנסות 5 דקות בלבד רק בשביל להשאיר אותה במצב התמדה.
כנראה רק סובלים מחרדה באמת יוכלו להבין את המונח הבא – חלונות של תקווה.
חלונות של תקווה – זהו שם אני נתתי למצב שבו לאורך היום ישנם שעות שחרדה יורדת ויש הקלה רגעית, לרוב זה מתחיל בבוקר ויורד לאורך היום כאשר חרדה עולה ומתחזקת.
אצלה המצב היה בתחילת האימונים חרדה מהבוקר עד הלילה, כאשר לקראת ערב גם מצבי קיצון של חזרה על משפטים בצורה אובססיבית ולחץ עצום.
אחרי חודשיים של אימון בניורופידבק ושילוב עם פוטומודולציה נוצרו במיוחד בשעות הבוקר חלונות של שקט, זה גם הוריד את הצורך שלה לפתוח את הבוקר עם כדורי הרגעה.
היו ימים של רגרסיה ומאמן טוב צריך לדעת מתי לעודד ברכות ומתי לדחוף את האדם להישאר על המסלול, כי כוח רצון יש בהתחלה אבל פוחת עם הזמן.
אדם חרדתי קשוב לרגשות שלו ופחות מסוגל להיות קשוב להחלטות שלו וזה יוצר דיסוננס, בין מה שהאדם רוצה לעשות למה שעושה בפועל.
אמון נוצר מתחילת הפגישות וזה שמר עלייה לאורך התהליך כאשר היה חושך ולא נראו סימנים של התקדמות.
כאשר היו ימים שקשה לצאת מהבית והראש מוצף ונדרשה מילה רכה, גם כשיש אמון לפעמים אדם יעשה מהלך שלא היה עושה עבורו אך כדי שלא לאכזב יפעל אחרת.
אך דברים לא ברורים הופיעו לאורך התהליך, כמו חדווה פתאום לעודד נבחרת כדורגל אחרי כמעט עשרים שנה שלא היה לה עניין בנושא.
זה נשמע אולי פשוט, אבל לאדם שבוהה רוב הזמן וחסר עניין בעולם סביבו וכל יומו מסתכם בחרדה,
הצורך פתאום בספורט פותח עוד חלון של תקווה ואיתו אפילו רכשה מכשיר כושר לבית והתחילה פעילות ספורטיבית.
לאחר חמישה חודשים של אימון הפסקתי את האימונים, מתוך הבנה שצריך לתת למוח את הזמן להתבסס ולהתרגל למציאות החדשה.
האם חרדה,טראומה ודיכאון מעלמו?
ממש לא! והיא עדיין סובלת משלושתם.
אבל, ממצב של שלוש פעמים ביום כדורי הרגעה ובמצבי קיצון 4 כדורים במכה אחת, הגיעה אחרי 5 חודשים ל- 2-3 פעמים בשבוע שצריכה כדורי הרגעה.
מקפידה על ספורט כמעט כל יום, גם יותר מודעת לסביבה ולהופעתה החיצונית.
מורגש בשיחות איתה בהירות ונוכחות שלא היו קיימים בעבר והיא מדווחת על שליטה עצמית,
בניקיון הבית והתחלה של יכולת בישול ואפילו אפתה עוגה והיתה מאוד מרוצה מההתקדמות.
ביחס לשנים שהיתה מטופלת ללא התקדמות ואפילו רגרסיות, והיו רגעים שאבדה אמון
בשלבים המוקדמים של הטיפול ושקלה לאשפז עצמה, היום היא במקום יותר רגוע.
אז נכון שזה לא נתן לה פתרון מוחלט והעלים שנים של חרדה וטראומה.
אבל שיפר משמעותית את איכות חייה ונתן לה תקווה להמשך התקדמות בחיים,
אני רואה את זה קורה עם ילדים על הרצף, התקדמות ושיפור מופיעים בדרכים שונות אך לא שינוי דרמטי כפי שהיינו רוצים.
ביחס לעלות המאמץ והתועלת אני רואה שיפורים שלא הושגו בשום צורה אחרת ושעבור המטופלים, זאת קרן אור שפותחת חלונות של תקווה רחבים יותר.
עבור אדם הסובל כל שעה של הקלה ביום שווה רגעים של אושר ותקווה.
לפעמים אנשים מחפשים שינוי מוחלט,
אבל בתוך חיים של חרדה, עומס או טראומה — גם היכולת לחוות שעה רגועה אחת ביום יכולה להיות התחלה של חיים חדשים.
היה לי מקרה עם ילד שהגיע עם האמא שלו לאימון וסבל בעיקר, מקשב וריכוז אך היה נראה שלילד יש כנראה עוד בעיות.
יש דברים שלא קולטים ישר במפגש הראשון אבל אחרי מספר מפגשים התמונה הולכת
ומתבהרת, הילד מגיע לאימון וסימנים של לחץ והצפה בולטים גם לעין לא מקצועית.
אך הבעיה היא האמא והסביבה בה הילד נמצא, יש לו שני אחים גדולים והוא הילד הקטן של הבית שסופג את כל הבריונות של האחים.
האמא עסוקה בלפאר את עצמה והילד עבורה הוא בגדר מטרד, חזרה לא מעט פעמים על כך שהילד בעייתי והטיחה בו מילים כבדות בלי מעצורים.
נראה שהילד אינו מאושר וכנראה סובל מקשיים בבית, היה לי ברור שהאימון לא הולך לשפר את מצבו כי כל חזרה הביתה מדליקה מחדש את ההצפה.
מצד שני כל מפגש יצר תקווה לילד שאולי יוכל להרגיש טוב יותר אך אחרי 5 מפגשים ראיתי שהשינוי יותר נוטה לריגרסיה מטוב ולכן נאלצתי להפסיק את האימונים.
כמובן שהאמא האשימה אותי ואת האימון, אני כמובן לא נכנסתי איתה לוויכוח והיה לי יותר חשוב שלא תפנה את זעמה לעבר הילד אך גם מקרים כאלה קורים.
גם בשיחות שלי עם מאמנים מהתחום עולים לא מעט מקרים במיוחד עם ילדים, שלא משנה כמה אימונים יקבלו כאשר הסביבה מסביבם עדיין פוגענית לילד אין הגנה.
ילד שמתמודד עם אלימות מילולית, פיזית ואו חרם כיתתי – אינו מסוגל להרגיע מערכת אשר נוצרה בשביל להגן עליו ממצבים כאלה ועבור המערכת הוא במצב הישרדות.
זה לא רק אצל ילדים במיוחד אצל בוגרים שם בולט עניין האגו, אנשים חיים עם לחץ עצום ודרישות של המציאות להיות חזקים, אך בפנים יש סדקים שצריכים רגיעה.
קשה להודות שאולי צריכים עזרה, שאולי צריכים רגע לעצור את המירוץ ולתת לנפש את האיזון ובמיוחד בחברה הישראלית אין מקום לעצירה ורגיעה.
אימון בניורופידבק דינמי לא רק מחדד זיכרון וריכוז, גם עוזר לשיפור והורדת לחץ ועומס רגשי
ולדעתי משפר משמעותית גם ביצועים של אדם בקבלת החלטות כאשר אין לחץ נפשי מעורב בכך.
אנשים יעדיפו לשאת את כל המשקל הזה על הכתפיים ויוסיפו גם אימונים במכון כושר,
אבל אימון לרגיעה והורדת לחץ נתפס עבורם בקטע טיפולי והסטיגמה של אדם מטופל קשה להם.
לכן בחרתי שלא לפעול מתוך תחושת קליניקה מרפאתית,
אלא ליצור סביבה ביתית, רגועה ונגישה יותר — גם עבור מבוגרים וגם עבור ילדים.
זה לא דומה לטיפול פסיכולוגי ולמעשה אין לזה קשר, זה טכנולוגיה שתורמת לאדם לשיפור כמו אימונים לכושר,
על ידי גירוי שרירים ב- EMS גם כאן האדם מקבל טכנולוגיה שפועלת לטובתו.
אני מאמין שכל אדם בשלב בחיים יכול להרוויח הקלה ושיפורים משמעותיים שגורמים לחיים להיות,
קצת יותר מוארים וקלילים ולאורך השנים, התמורה למאמץ ולהשקעה מביאים ערך רב לאדם שלקח אחריות והגיע לתהליך.
מחכה לראותכם
למידע נוסף על הטיפול ותיאום פגישת היכרות, ניתן ליצור קשר דרך האתר.