ד"ר Farzad Salehpour הוא אחד השמות המרכזיים בעולם המחקר של פוטוביומודולציה מוחית –
שימוש באור אדום/אינפרה-אדום (Red/NIR) כדי להשפיע באופן ישיר על תפקוד המוח.
המסלול שלו משלב גם בסיס נוירוביולוגי חזק, גם רפואה וגם הנדסה:
למד תואר ראשון באוניברסיטת Azad (איראן).
השלים M.Sc במדעי המוח/ביואנג’ינירינג רפואי באוניברסיטת הרפואה של טבריז (Tabriz University of Medical Sciences), שם גם התחיל לעסוק במחקר על מערכות עצביות.
כיום דוקטורנט ב-Behavioral Neuroscience באוניברסיטת טקסס באוסטין (University of Texas at Austin).
במהלך השנים האחרונות הוא הפך לאחד הקולות המובילים שמסדרים את התמונה המדעית סביב PBM מוחי:
מחבר ראשי של סקירת הדגל Brain Photobiomodulation Therapy: A Narrative Review שפורסמה ב-Molecular Neurobiology ב-2018, צוטטה כבר מאות פעמים ונחשבת למאמר יסוד בתחום.
מחבר שותף בסקירות על PBM במחלת פרקינסון במודלים של בעלי-חיים.
מחבר מוביל על סקירה שיטתית ומטא-אנליזה של tPBM לשיפור ביצועים קוגניטיביים בבני אדם.
מחבר הספר Photobiomodulation Therapy in Neurology and Neuropsychiatry (Springer, 2023), שמרכז את כל הידע המדעי על אור מוחי.
סלהפור לא "מוכר טיפול", אלא בונה את מסגרת הראיות: מנגנונים, מחקרים קליניים, מגבלות, פרוטוקולים – הבסיס שעליו אפשר לדבר ברצינות על טיפול באור מוחי.
במאמר הסקירה שלו,
“Brain Photobiomodulation Therapy: A Narrative Review” (2018),
סלהפור וצוותו מסכמים עשרות מחקרים על השפעת אור אדום/אינפרה-אדום על המוח – בתרביות תאים, בחיות ובבני אדם.
המאמר עונה על כמה שאלות בסיס:
הסקירה מציגה שלושה מנגנונים מרכזיים:
מיטוכונדריה – ציטוכרום c אוקסידאז (CCO)
אור באורך גל 600–1100 ננומטר נספג במתחם IV של שרשרת הנשימה (CCO).
זה מעלה ייצור ATP, משפר יעילות תאית ומקטין "עייפות" נוירונית.
תעלות יונים ו-Ca²⁺
האור משפיע על תעלות בממברנה → שינוי בכניסת/יציאת יונים → הפעלת מסלולי אותות תוך-תאיים.
שינוי ביטוי גנים
בעקבות שינוי ב-ATP/Ca²⁺ מופעלים פקטורי שעתוק (NF-κB, CREB וכו’) →
עלייה בגנים אנטי-דלקתיים, אנטי-אפופטוטיים, ופקטורים נוירוטרופיים (BDNF וכו’).
במילים פשוטות:
האור משנה אנרגיה, מסרי תא ולמידה גנטית. זה לא “רוגע קסום”, אלא שרשרת ביוכימית.
הסקירה עוברת על שורה ארוכה של תחומים (חלקם בבעלי-חיים, חלקם בבני אדם):
פגיעת ראש (TBI) – שיפור תפקודי ומבני (זיכרון, ניווט, סימנים היסטולוגיים).
שבץ – שיפור בהחלמה הנוירולוגית במחקרים מוקדמים.
דיכאון – מחקרים ראשונים מראים ירידה משמעותית במדדי דיכאון לאחר סדרת טיפולים.
אלצהיימר ודמנציה – נתונים ראשוניים על שיפור קוגניטיבי ותפקודי.
חרדה והפרעות מצב רוח – שינוי במדדי חרדה בבעלי-חיים, ובעקבותיהם ניסויים ראשוניים בבני אדם.
המאמר אינו "ניסוי יחיד", אלא סקירת-על שמסכמת עשרות עבודות. העמדה הברורה:
PBM מוחי הוא התערבות לא פולשנית, בעלת מנגנון ביולוגי מזוהה,
שמציגה פוטנציאל משמעותי במחלות נוירולוגיות ופסיכיאטריות – אך דורשת עוד מחקר קליני רחב.
זה הבסיס שעליו ניתן לבסס את האמירה:
“אנחנו לא מדברים על גימיק אור, אלא על טכנולוגיה עם מנגנון ומחקר”.
במאמר נוסף,
“Transcranial Photobiomodulation Improves Cognitive Performance in Young Healthy Adults: A Systematic Review and Meta-Analysis”
סלהפור ועמיתיו בוחנים שורה של מחקרים שבהם ניתן אור מוחי (NIR/Red) לצעירים בריאים ונמדדו משימות קוגניטיביות שונות.
איסוף מחקרים קליניים בהם נעשה tPBM לפני/במהלך ביצוע משימות קוגניטיביות (זיכרון עבודה, קשב, מהירות עיבוד).
השוואת ביצוע בין קבוצת tPBM לבין קבוצת ביקורת/פלצבו.
חישוב גודל אפקט (Effect Size) לכל מדד וביצוע מטא-אנליזה.
ברוב המחקרים נצפה שיפור מובהק סטטיסטית בביצועים קוגניטיביים לאחר tPBM לעומת פלצבו.
גודל האפקט נע בין קטן-בינוני לבינוני-גבוה, תלוי במשימה (למשל, זיכרון עבודה הציג באופן עקבי שיפור).
במונחים פשוטים: אחרי אור מוחי –
אנשים בריאים ביצעו משימות חשיבה יותר מהר, יותר מדויק ועם פחות טעויות, ביחס לאלה שלא קיבלו אור.
אמנם לא מדובר כאן ב“אחוזי הצלחה” כמו במחקרי דיכאון/טראומה,
אבל זו עדות לכך ש-PBM משנה תפקוד מוחי פונקציונלי – לא רק ביומרקרים.
כי אם צעירים בריאים, ללא פתולוגיה, מפגינים שיפור קוגניטיבי ברמת משימה אחת אחרי tPBM,
סביר להניח ש:
אצל אנשים עם עומס עצבי גבוה,
או עם טראומה התפתחותית,
או עם דיכאון/חרדה,
השפעה מצטברת לאורך שבועות תתרגם ליכולת טובה יותר לחשוב, לוויסות עצבי, לעבד.
במילים אחרות:
הטכנולוגיה לא רק “מרגיעה”,
אלא משפרת פוטנציאל תפקודי של המוח עצמו.
סלהפור לא מטפל קליני, הוא חוקר.
אבל התרומה שלו לאדם הסובל מחרדה, טראומה או בעיות ויסות היא מאוד מעשית – דרך המחקר.
בזכות עבודות כמו הסקירה הגדולה שלו:
אפשר לדבר על אור מוחי כאפשרות טיפולית מבוססת מנגנון ולא כגימיק.
אפשר להסביר לקורא שנמדדו שינויים ביולוגיים (ATP, זרימת דם, דלקת, ביטוי גנים)
וגם שינויים תפקודיים (קוגניציה, מצב רוח, התאוששות מפגיעה).
זה בדיוק סוג ה"בשר המדעי" שהאתר שלך נשען עליו.
המאמרים שלו:
משרטטים מפה של פרמטרים – איזה אורך גל, איזו עוצמה, כמה זמן, כמה מפגשים.
מתייחסים לשאלת הבטיחות – מה ידוע על תופעות לוואי, עומק חדירה, גבולות מינון.
מכילים ביקורת פנימית – מה עדיין לא נחקר מספיק, איפה צריך RCTs רחבים יותר.
זה קריטי, כי אתה לא מציע “טיפול ניסיוני” אלא עובד מתוך שיח שמכיר גם את המגבלות.
ד״ר סלהפור הוא לא “עוד חוקר” בתחום מתפתח — הוא אחד האנשים שעיצבו את השפה,
את המבנה המחקרי ואת היסודות המדעיים שעליהם עומד כל הידע העכשווי על Photobiomodulation מוחית.
התרומה שלו אינה מסתכמת במחקר אחד או שניים.
הוא בנה מסגרת מדעית יציבה שמאפשרת:
להבין את המנגנונים הביולוגיים של אור אדום/אינפרה אדום.
לראות באופן שיטתי אילו מצבים ניוורולוגיים מגיבים לטיפול.
להעריך בצורה ביקורתית את טווחי ההשפעה, המגבלות והכיוונים העתידיים.
להנגיש את התחום לקלינאים, חוקרים וקהילה רפואית שלא הכירו אותו עד לפני שנים ספורות.
בעידן שבו תחומים חדשים מתמלאים לעיתים בהבטחות ריקות או בפרשנות לא מדויקת,
סלהפור מצטיין בעיקר בזכות דבר אחד: בהירות מדעית.
הוא לא מנסה להבטיח ניסים,
לא מנסה למכור “רפואה של אור”,
ולא נשען על סיפורים —
אלא על מנגנונים, על מדידות, על נתונים ועל רפואה מבוססת ראיות.
על פי המאמרים, הספרים והסקירות שלו — התחום נמצא רק בתחילת דרכו:
צפויים מחקרי RCT גדולים בבני אדם, עם מדדים קוגניטיביים/רגשיים מדויקים יותר.
מתפתחת מגמה לשימוש ב-PBM במחלות ניווניות (אלצהיימר, פרקינסון), מחקרי שיקום וקשיי קשב.
צפויה עלייה במספר המכשירים הקליניים שעומדים בסטנדרט מדעי ברור של עוצמה, זמן וקצבי חדירה.
ומתברר עוד ועוד שהאור אינו “תרפיה רגשית”, אלא התערבות ביולוגית בלב המערכת העצבית.
סלהפור הוא אחד העוגנים שמגדירים את המסלול:
לתוך עולם טיפולי שבו משתמשים באור בצורה מדויקת, נבדקת, מדעית — ולא כמטאפורה.
העבודה שלו היא גשר בין המעבדה לבין היום-יום של אנשים שחיים עם עומס עצבי, דיכאון, טראומה או פגיעות מוחיות — ומחפשים דרך חדשה שלא הייתה קיימת לפני עשור.
והעתיד?
הוא לא רק מבטיח —
הוא הרבה יותר ברור בזכותו.